אוכלים את עצמכם בכל פעם שאתם עושים טעות? הקטע הבא הוא בשבילכם
שמתי לב שמשום מה, בני האדם, ואני ביניהם, מאוד לא אוהבים לטעות.בכל פעם שהייתי עושה טעות, הייתי אוכלת את עצמי. לא משנה אם זו הייתה פנייה לא נכונה בכביש, התנהגות לא מתאימה לחבר או ויכוח שטעיתי בו.
עד שיום אחד, ללא כוונה כלל (ויש אפילו שיגידו שבאופן קוסמי) המצאתי כלי שעוזר לי להתמודד עם התחושות האלו, ומקדם אצלי מנטליות של למידה.
בואו נתחיל רגע מההתחלה, מה זו טעות? האקדמיה העברית ללשון מגדירה טעות כ"עשיית דבר לא רצוי או פגום בשל אי־ידיעה, רשלנות, תכנון לא נכון וכד'". ההגדרה מצביעה על כך שטעות ניתנת להבנה רק בדיעבד. הרי אף אחד לא טועה בכוונה. והמציאות היא שאכן באותו רגע של ביצוע הטעות אנחנו פועלים באופן הכי טוב שאנחנו יכולים לפעול עם הידע הנוכחי שיש לנו. ולמרות זאת, בכל פעם כשהייתי טועה הייתי מעבירה את עצמי מסכת כעס, אשמה, חרטה, בושה ועוד תחושות פחות נעימות.
עד שיום אחד הבנתי – 90% מהדברים שאנחנו לומדים בחיינו נעשים בעקבות טעויות. הרבה מהסיטואציות שאנחנו טועים בהן הן סיטואציות חדשות לנו, שאף אחד לא באמת לקח את הזמן ללמד אותנו בדיוק איך להתנהל בהן.
אנחנו נולדים לעולם כל כך מורכב, ללא חוברת הדרכה, וגם אלו שאמונים על הדרכתנו, לא תמיד יודעים בעצמם, ואם הם כן יודעים, הם לא תמיד שם, ואם הם כן שם, הם לא תמיד זוכרים מה צריך להגיד מתי, וגם אז, את רוב השיעורים שלנו אנחנו מעדיפים ללמוד בעצמנו. כולנו יודעים כמה קשה זה ללמוד מטעויות של אחרים (מכירים את זה שההורים נתנו עצה שלא שמעתם לה עד שגיליתם בעצמכם עד כמה היא נכונה?). על כן, רק הגיוני שנטעה – והרבה! מאוד קל להיות חכמים בדיעבד, לצפות מעצמכם לדעת הכל כל הזמן ולכעוס על עצמכם שלא, להתבייש שלא ידעתם או להתחרט על האופן שבו פעלתם. אבל האם זה מועיל? האם אנחנו באמת יכולים לצפות מעצמנו לא לטעות? מה פתאום! אז למה בכל פעם שאנחנו טועים אנחנו לוקחים את זה כל כך קשה?
גם כשהבנתי שאין טעם באותן תחושות רעות, עדיין היה לוקח לי זמן מה לשחרר מהרצון להיות חכמה בדיעבד ולהפסיק להלקות את עצמי על כך שלא ידעתי טוב יותר בעבר. הייתי צריכה לנהל עם עצמי שיחות ארוכות שמנסות להצדיק בפניי מדוע עדיף לי לא לכעוס על עצמי.
הבנתי שהרבה מכך נבע מהעובדה שהראש שלי חושב "אם לא נכאיב לעצמנו, איך לא נטעה שוב בפעם הבאה?". ניתן לראות מהמחשבה הזו שתי מחשבות נסתרות שעליהן היא מתבססת – 1. טעויות זה רע. 2. צריך להעניש את עצמנו על טעויות. כפי שאתם זוכרים, כבר סיכמנו קודם שזו אינה המציאות. טעויות הן חלק מהחוויה האנושית, ובואו אגלה לכם סוד, כל עוד לא אומרים לעצמכם בראש שטעויות זה רע, הן בכלל לא כאלו רעות.
יום בהיר אחד, לפני שנה בערך, הייתי עם איה חברתי הטובה שבאה לבקר אותי בפלורידה, ובעקבות איזשהי הבנה על טעות שעשינו התגנב לראשי לראשונה הביטוי הנפלא טוב שהשכלתי. איך שהוא יצא לי מהפה הבנתי את הגאונות שבדבר. לא פעם, קיומו של מושג או ביטוי מקלים על התחושות שלנו ומעניקים מוצא למחשבות שלנו. והנה נולד לו ביטוי שנועד לכל אלו שקשים עם עצמם, שמצפים מעצמם לא לטעות לעולם, שמכירים יותר מדי מקרוב את תחושת החרטה והאשמה.
אז הנה אני, שנתיים לאחר מכן, אחרי שרוב חברי הקרובים כבר בקיאים במושג, מציגה בפניכם את הביטוי טוב שהשכלתי. טוב שהשכלתי הוא ביטוי שניתן לשימוש בכל פעם שאתם לומדים משהו חדש, ובמיוחד כשאתם לומדים משהו חדש לאחר טעות. טוב שהשכלתי מצליח לקחת את הטעות שכמעט אצל כולם מעלה באופן אוטומטי תחושות רעות, ובן ברגע, להפוך אותה לשיעור ולתת לה משמעות חיובית. כמו כן, טוב שהשכלתי מוריד ממכם את המשקל הכבד של הציפייה העצמית לדעת הכל כל הזמן ופותח דלת ללמידה בלתי פוסקת מכל רגע קטן בחיים. הביטוי לוקח את הפוקוס מהעבר, שם אנו חסרי אונים, ושם אותו על העתיד.
טעיתם בויכוח? טוב שהשכלתם. הבאתם לחבר שלכם גלידת שמנת והוא רגיש ללקטוז? טוב שהשכלתם. התחלתם תואר וגיליתם שהוא לא מתאים לכם בכלל? טוב שהשכלתם. הייתם בזוגיות עם פרנטר.ית שהייתם בטוחים שתתחתנו איתו.ה ועם הזמן גיליתם שהוא לא מתאים לכם? טוב שהשכלתם.
אין מה להרגיש רע, אנחנו בקושי מכירים את עצמנו, בקושי מכירים את העולם וגם עד שאנחנו מצליחים ללמוד משהו, הכל שוב משתנה מחדש. גם אנחנו וגם היקום ישויות דינמיות מאוד. טעויות הן הדרך שלנו לגלות עוד דברים. אנחנו צריכים לאמץ אותן, לקבל את העובדה שהן חלק יפייפה מחיינו, לא לעשות לעצמנו חיים קשים כשהן קורות – ולזכור שתמיד אפשר לעשות טוב שהשכלנו.