טוב שהשכלתי

אוכלים את עצמכם בכל פעם שאתם עושים טעות? הקטע הבא הוא בדיוק בשבילכם.

בואו נודה בזה, אנחנו ממש לא אוהבים לטעות. במשך שנים, בכל פעם שעשיתי טעות הייתי אוכלת את עצמי. לא משנה אם זו הייתה פנייה לא נכונה בכביש, ויכוח שבו התברר שטעיתי, או התנהגות לא מתאימה כלפי חבר קרוב – מיד הייתי נכנסת למעגל של אשמה, חרטה, תסכול ובושה.

עד שיום אחד, כמעט בלי להתכוון (ואולי קצת בצורה קוסמית), המצאתי כלי שעוזר לי להתמודד עם הרגשות האלה, ומקדם אצלי מנטליות של למידה.

אבל בואו נעשה רגע זום־אאוט: מה זו בכלל טעות? האקדמיה ללשון עברית מגדירה טעות כ"עשיית דבר לא רצוי או פגום בשל אי־ידיעה, רשלנות, תכנון לא נכון וכדומה". במילים אחרות, טעות תמיד מתבררת בדיעבד. הרי אף אחד לא עושה טעויות בכוונה. בזמן אמת, אנחנו פועלים באופן הכי טוב שאנחנו מסוגלים לפעול – עם הידע והניסיון שיש לנו באותו הרגע.

ואם כך, אז למה אנחנו כל כך כועסים על עצמנו כשאנחנו טועים?

הבנתי שמתחת לכל האשמה והבושה עומדת ציפייה בלתי אפשרית: להיות חכמה בדיעבד בזמן אמת. כמה אבסורדי, נכון? אנחנו חיים בעולם מורכב כל כך, בלי חוברת הדרכה, וגם אם היה מי שיסביר לנו הכול מראש – הרי בסוף אנחנו צריכים להתנסות, לחוות על בשרנו, וללמוד מטעויות. זו הדרך הכי טבעית שלנו ללמוד. אתם הרי מכירים את הסיטואציה: ההורים אומרים לנו משהו, אנחנו מתעלמים – ואז לומדים בדרך הקשה שהם צדקו. ככה אנחנו בנויים, אנחנו לומדים דרך הטעויות שלנו.

אבל עדיין, במשך שנים היה לי קשה לשחרר את עצמי מההרגל הזה של לכעוס ולהלקות את עצמי בכל פעם שפספסתי. איכשהו, בתוך הראש שלי הייתה האמונה המוזרה הזאת שאם לא אכאב את הטעות – לא אלמד ממנה ולא אשתפר. המחשבה הזו נשענת על שתי הנחות יסוד:

1. טעויות הן דבר רע.
2. טעויות דורשות עונש עצמי.

אבל האמת היא – טעויות הן לא דבר רע בכלל. הן חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית, ובלעדיהן לא היינו מתפתחים לשום מקום. וכשהבנתי את זה, הכול התחיל להשתנות.

לפני כשנתיים, כשחברתי הטובה איה באה לבקר אותי בפלורידה, עשינו איזושהי טעות קטנה. ברגע ההוא יצא לי מהפה הביטוי "טוב שהשכלתי", וכשהוא יצא, מיד הבנתי כמה הוא גאוני. לפעמים, רק עצם קיומו של מושג או ביטוי חדש יכול להקל על התחושות שלנו וליצור גישה חדשה למציאות.

"טוב שהשכלתי" הפך להיות עבורי כלי אמיתי להפוך כל טעות משלב מתסכל לשיעור מיידי ובונה. הוא מאפשר לקחת את כל הכאב והחרטה, ופשוט לשחרר אותם, כי הנה – כבר יצאתי עם תובנה. "טוב שהשכלתי" הוא הביטוי המושלם לכל מי שמכיר קצת מקרוב מדי את תחושת האשמה והצורך להיות חכמים כל הזמן.

טעיתם בוויכוח? טוב שהשכלתם.
הבאתם לחבר גלידה עם חלב וגיליתם שהוא רגיש ללקטוז? טוב שהשכלתם.
נכנסתם לתואר וגיליתם שהוא בכלל לא בשבילכם? טוב שהשכלתם.
יצאתם עם מישהו שחשבתם שהוא "האחד" והוא ממש לא? טוב שהשכלתם.

אין שום סיבה להלקות את עצמנו. אנחנו בקושי מכירים את עצמנו, בקושי מכירים את העולם, ועד שאנחנו סוף־סוף לומדים משהו – הכול משתנה מחדש. גם אנחנו וגם היקום סביבנו משתנים כל הזמן. טעויות הן בסך הכול הדרך שלנו לגלות את עצמנו ואת העולם מחדש, שוב ושוב.

אז בפעם הבאה שתעשו טעות, אל תכעסו, אל תתחרטו ואל תתביישו – פשוט חייכו לעצמכם ותגידו בקול רם: טוב שהשכלתי.