קצת עליי

אז אני גל ריינהרץ, ואם אנסה לתמצת את המהות שלי אגיד שאני אדם עם רעב מאוד גדול להבנה. לא במובן של לדעת הרבה עובדות או להיות "אינטלקטואלית", אלא במובן שקשה לי לפגוש משהו שמעניין אותי ולא לרצות להבין מה באמת קורה שם.

אני מסתכלת על בני אדם ועל החיים כמערכת עצומה שאפשר לחקור. כשאני מסתכלת על רגש, למשל, אני יכולה לראות בו באותו זמן חוויה אישית מאוד אמיתית, מנגנון מוחי, תוצר אבולוציוני, התנהגות, ואולי גם שאלה פילוסופית. אני לא מרגישה צורך לבחור איזו מהזוויות היא "הנכונה". מבחינתי כולן יכולות להיות חתיכות שונות של אותו הדבר.

וזה כנראה אחד הדברים שהכי מאפיינים את הדרך שבה אני חושבת: אני מחפשת את התמונה הגדולה. אני אוהבת לפרק דברים לחלקים כדי להבין איך הם עובדים, אבל אני לא רוצה להישאר עם החלקים. אני רוצה לחבר אותם בחזרה ולראות מה הם אומרים ביחד.

יש לי בסיס מאוד מדעי, למדתי ביולוגיה ואני לומדת פסיכולוגיה, ומאוד חשובים לי דיוק, ראיות והבנה אמיתית של מנגנונים. אבל אני לא מוכנה שהגבולות של המדע יהיו הגבולות של הסקרנות שלי. אם שאלה לוקחת אותי לפילוסופיה, אני אלך לפילוסופיה. אם היא לוקחת אותי לאבולוציה, לפיזיקה, להתנהגות בעלי חיים, לקוגניציה או לקוסמולוגיה - אני אלך לשם. מבחינתי התחומים הם דרכים שונות להסתכל על אותה מציאות.

ובמרכז של כל זה יש משהו מאוד אנושי. אני לא רוצה להבין את המוח רק כי המוח מעניין. אני רוצה להבין מה זה אומר להיות הדבר הזה שיש לו מוח. מה זה אומר להיות יצור ביולוגי שמרגיש אהבה ופחד, בונה לעצמו זהות, מקבל החלטות, נקשר לאנשים, מפחד למות, חושב על העתיד ויודע שהוא קיים. 

וזה מתחבר לצד אחר בי, שהוא לא פחות מרכזי: אני מאוד אוהבת לחיות.

חשובים לי חופש, בחירה, חוויה, טבע, יופי, יצירה, אהבה, סקרנות ומשמעות. אני לא רוצה לעמוד מחוץ לחיים ולנתח אותם. אני רוצה להבין אותם מתוך זה שאני בעצמי חיה אותם.

ולכן ידע מבחינתי אף פעם לא נגמר ב"עכשיו אני יודעת משהו". הדבר המעניין הוא מה קורה אחר כך. אם אני מבינה שהמוח שלי עושה משהו מסיבה מסוימת - האם אני מתייחסת לעצמי אחרת? אם אני מבינה משהו על אבולוציה - האם אני מסתכלת אחרת על בני אדם? אם רעיון פילוסופי משנה לי את ההגדרה של חיים טובים - האם אני גם בוחרת אחרת?

יש מבחינתי קשר מאוד חזק בין להבין את החיים לבין לחיות אותם.

ואני לא רק רוצה לקלוט ידע. אני רוצה ליצור מתוך ידע. כשאני מבינה משהו, יש לי דחף לעשות איתו משהו - לדבר עליו, לכתוב אותו, להפוך אותו להרצאה, לחבר אותו לרעיון אחר, ואולי להפוך אותו לסרט, לספר, לחפץ או לחוויה. הידע הוא מבחינתי חומר גלם ליצירה. ולכן אנחנו כאן, בזהקוסמי, שהוא מרחב היצירה שלי.

בסופו של דבר, אני אדם שמקדיש חצי מהחיים שלו לניסיון להבין את הדבר הזה שאנחנו נמצאים בתוכו,
ואת החצי השני ללקחת את מה שאני מבינה ולעשות איתו משהו בעולם.