למה ללכת לאימון תודעה
למה ללכת לאימון תודעה?
הסיבה המרכזית היא שרובנו חיים על טייס אוטומטי. אנחנו מגיבים, מפרשים ופועלים לפי דפוסים ישנים, שלמדנו בילדות, מהחברה, או מהרגל, מבלי לשים לב בכלל שזה מה שמנהל אותנו.
באימון תודעה מקבלים מרחב ממוקד ושיטתי לעצור ולשאול:
- למה אני עושה את מה שאני עושה?
- האם אני באמת בוחר את זה?
- האם זה משרת אותי או פוגע בי?
התהליך הזה עוזר לעשות משהו שקשה מאוד לעשות לבד:
- לראות בבירור את הדפוסים הסמויים – כי כשאנחנו בתוך עצמנו, קשה לשים לב למה שמנהל אותנו.
- לקבל כלים ותרגול ממשי כדי לשנות דפוסי מחשבה ותגובה. לא רק להבין “אה, זה אגו שלי” אלא גם לדעת איך להתנהל אחרת.
- ליצור שינוי יציב – במקום שינוי קצר טווח שנעלם אחרי כמה ימים.
מה יוצא מזה בפועל
- יותר שקט פנימי ופחות מחשבות טורדניות.
- פחות תגובתיות (למשל בזוגיות או בעבודה).
- ביטחון עצמי ויכולת להציב גבולות.
- חופש רגשי – להרגיש מה שאני רוצה ולא מה שההרגל מכתיב.
- יכולת להתמיד בהרגלים חדשים, לא רק "לרצות" להשתנות.
למה ללכת לאימון תודעה ולא לעשות את זה לבד?
אנחנו עיוורים לעצמנו
הדפוסים הכי עקשניים הם אלה שאנחנו בכלל לא מזהים. הם שקופים לנו, כמו משקפיים שמסננים את המציאות. כשמרכיבים אותם, שוכחים שהם שם בכלל. ככה פועלים הדפוסים – הם מסננים עבורנו את המציאות, אבל אנחנו בטוחים שככה היא באמת נראית, שוכחים שאלו רק "המשקפיים". תפקיד המאמן במובן הזה הוא להיות המראה: הוא עוזר לך לראות את מה שאתה רגיל להתעלם ממנו או לא לשים אליו לב בכלל. ברגע שהדפוס הופך מודע – אפשר להתחיל לשחק איתו, לשנות אותו, או לבחור דרך אחרת שמרגישה נכונה יותר עבורך.
המוח אוהב הישרדות, לא שינוי
המוח שלנו מתוכנת בראש ובראשונה לשמור אותנו בחיים, לא להפוך אותנו למאושרים. מערכת העצבים מכוונת ליציבות, מה שנקרא הומאוסטזיס, כלומר להחזיק אותנו במה שמוכר ובטוח, גם אם הוא לא בהכרח טוב לנו. לכן כל ניסיון לשנות הרגל, דפוס או תפיסה, מתפרש אוטומטית כאיום: משהו חדש הוא בהגדרה לא בטוח. התוצאה היא התנגדויות טבעיות: דחיינות, ספקות, ביקורת עצמית או תירוצים למה "עכשיו זה לא הזמן". זה לא אומר שאתם חלשים או שאין לכם כוח רצון זה פשוט המוח עושה את מה שהוא מתוכנת לעשות. הבעיה היא שכשהולכים לבד, ההתנגדויות האלו נשמעות משכנעות מדי, ואנחנו נכנעים להן וחוזרים למסלול המוכר. תפקיד הליווי הוא לעזור לזהות את ההתנגדויות כתמרור טבעי של שינוי. ברגע שמבינים את זה, אפשר להמשיך קדימה גם כשהמוח מתנגד, ולהראות לו צעד אחר צעד שגם החדש יכול להפוך למוכר ובטוח.
קול פנימי מבולגן
בתוכנו מתנהלות כל הזמן שיחות פנימיות – חלקן ביקורתיות, חלקן מלאות פחדים, וחלקן אותנטיות ובהירות. הבעיה היא שכולן מתערבבות יחד, בלי סדר, ובלי יכולת להבחין מה באמת נכון לי, מה רק הדפוס הישן שמדבר, ומה בכלל מגיע מהשפעות חיצוניות שספגתי מהעולם. כאן נכנס האימון: הוא יוצר מבנה ברור לשיחה הפנימית. באימון עולות שאלות שממקדות, נפתחות דרכי התבוננות שמפרידות בין הקולות, ומתקבלים כלים שמאפשרים לזהות איזה חלק מגיע מביקורת אוטומטית ואיזה מבטא את הקול האותנטי. עצם זה שיש מרחב שמחזיק את התהליך ומסדר את הבלגן מאפשר לנשום, לשמוע את עצמי בצורה צלולה, ולהתחיל להגיב מתוך מקום נקי יותר. עם הזמן, עצם החקירה הזו מלמדת לזהות את הקול האותנטי מבין כל הרעשים האחרים ולבחור בו ביתר קלות שוב ושוב.
חוסר מחויבות לעצמנו
כשאנחנו לבד, המחויבות לעצמנו היא תמיד השברירית ביותר. אנחנו יודעים מה נכון לנו, אבל קל מאוד להתעלם מזה לטובת דרישות חיצוניות, ציפיות של אחרים או סתם הסחות דעת. באימון תודעתי נבנית מחויבות קודם כל לעצמך. עצם המפגש הקבוע והקשר שנוצר סביבו הופכים להיות מראה שמחזירה אותך למה שבאמת חשוב לך, גם כשהרעש היומיומי מושך החוצה. זה מרחב שמחזיק עבורך את הבחירה שלך, גם כשקשה לזכור אותה לבד. עם הזמן, עצם הנוכחות במרחב הזה מלמדת לייצר מחויבות פנימית ולזהות איפה אתה מוותר על עצמך, לבחור לחזור פנימה, ולחזק את היכולת לשים את עצמך במרכז. האימון מייצר עקביות תודעתית, שהיא הדלק לשינוי עמוק ויציב.
נשארים תקועים בפרספקטיבה אחת
כשאנחנו מנסים להבין את עצמנו לבד, אנחנו נוטים להסתכל על הדברים תמיד מאותה נקודת מבט. אנחנו מפרשים אירועים דרך אותו סיפור פנימי, וחוזרים שוב ושוב לאותה מסקנה. הבעיה היא שלא משנה כמה נחשוב על זה, נישאר בתוך אותה מסגרת שמגבילה אותנו. באימון תודעתי מתווסף גורם חיצוני שמאתגר את ההרגל הזה: האימון מציע שאלות אחרות, זוויות חדשות וכלים שמאפשרים לראות את המצב מכיוון שלא שקלנו קודם. ברגע שנפתחת פרספקטיבה נוספת, מתברר שהסיפור שלנו הוא רק דרך אחת להסתכל על הדברים ולא איזו אמת אבסולוטית. ההבנה הזו מאפשרת גמישות מחשבתית, ומכאן גם חופש לבחור תגובה או התנהלות אחרת שתשרת אותנו יותר טוב.
חשיפה מבוקרת של מה שמפחיד
לכל אחד יש חלקים פנימיים שהוא מעדיף לא לראות: רגשות מביכים, מחשבות "אסורות" או צדדים באישיות שמרגישים לא רצויים. כשאנחנו לבד, קל להדחיק אותם ולהתרחק מהם, כי עצם המפגש מעורר איום ובושה. אבל ההדחקה משאירה אותנו תקועים באותו מקום, כי מה שלא פוגשים, ממשיך לנהל אותנו מתחת לפני השטח. באימון תודעתי נוצרת סביבה בטוחה ומכוונת שבה אפשר לפגוש את המקומות האלה בהדרגה. עצם זה שיש מישהו שתפקידו להחזיק את המרחב ולשקף שמה שעולה הוא אנושי ולגיטימי, הופך את המפגש עם הפחד לאפשרי. לאט־לאט מתברר שהחלקים האלה פחות מאיימים ממה שדמיינו, ודווקא דרכם אפשר לגלות חופש גדול יותר ויכולת בחירה אמיתית.
בסופו של דבר, המטרה של האימון היא לא שתהיו תלויים במאמן, אלא לפתח יכולת פנימית שתישאר אתכם לאורך כל החיים: לזהות דפוס, להבין אותו, ולבחור אחרת גם כשאתם לבד. זו השקעה שמחזירה את עצמה שוב ושוב, כי היא בונה עצמאות תודעתית אמיתית.
מה שיוצא מהתהליך לא נשאר ברמת רעיונות או שיחות, אלא מתבטא בחיים עצמם – בשיחות עם אחרים, בהחלטות קטנות וגדולות, ברגעי לחץ או בשגרה היומיומית. כל סיטואציה הופכת להזדמנות לתרגול ולבחירה מודעת, עד שהשינוי הופך לחלק מהחיים.
ואם משהו מזה מהדהד בכם, אתם מוזמנים לשיחת היכרות קצרה וללא עלות, בה תוכלו להכיר אותי ולהרגיש אם זה מתאים לכם.
ליצירת קשר - שלחו לי וואצפ
גל 050-8848-556
או לחצו כאן